רי"ף בבא מציעא ס״א

1 מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות.

2 אבל חוכר ומקבל שניהן בפירות אלא שהמקבל נותן לבעל הקרקע שליש תבואתו או רביע תבואתו לפי מה שמקבל על עצמו והחוכר נותן לו פירות קצובין ממקום שהוא רוצה ואין לו לבעל הקרקע בתבואת הקרקע כלום:

3 ואם אמר לו חכור לי בית השלחין זו או שדה אילן זה יבש המעיין נקצץ האילן מנכה לו מן חכורו אמאי ולימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא תניא בית כור עפר אני מוכר לך ואע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמיתקרי בית כור כרם אני מוכר לך ואע"פ שאין בו גפנים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמיתקרי כרם פרדס אני מוכר לך אע"פ שאין בו רמונים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי פרדס

4 אמר שמואל אי אמר מחכיר לחוכר שמא ואי אמר חוכר למחכיר קפידא ורבינא אמר אידי ואידי דאמר ליה מחכיר לחוכר ומדקאמר זו פשיטא דקאי בגוה עסקינן בית השלחין זו למה לי אלא הכי קאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא הילכך אם יבש המעיין מנכה לו מן חכורו דאמר ליה בשביל המעיין חכידנא מינך והלכתא כרבינא:

5 מתני' המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביד ולא אעביד אשלם במיטבא וכו':

6 גמ' דף קד: רבי יוסי היה דורש לשון הדיוט דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה

7 פירוש מקום שנהגו לעשות האב על עצמו לבתו הנדוניא שמוציא לבעלה כמלוה כלומר בלא כפל גובה בתו ממנו מלוה עד גמירא לכפול גובה מחצה נהרבולאי מגבי תילתא מרימר מגבי שבחא אמר ליה רבינא והא תניא לכפול גובה מחצה לא קשיא הא דקאנו מיניה והא דלא קאנו מיניה רבינא משבח וכתיב לברתיה אמרי ליה נקני מיניה דמר אמר להו אי מיקנא לא מיכפל ואי מיכפל לא מיקנא

8 ההוא גברא דאמר להו הבו ארבע מאה זוזי לכתובתה דברתאי שלחה רב אחא בריה דרב איקא לקמיה דרב אשי ארבעה דאינון תמני מאה או ארבע מאה דאינון מאתים אמר רב אשי חזינן אי אמר הבו לה ארבע מאה דאינון תמני מאה ואי אמר כתובו לה ארבע מאה דאינון מאתים איכא דאמרי אמר רב אשי חזינן אי אמר לכתובתה ד' מאה דאינון תמני מאה ואי אמר בכתובתה ד' מאה דאינון מאתים ולא היא לא שנא בכתובתה ולא שנא לכתובתה ארבע מאה דאינון מאתים ער דאמר הבו לה סתמא בלא שום כתובתה:

9 ההוא גברא דקביל ארעא א"ל אי מובירנא לך יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעי בעי למיתב תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ורבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמר מילתא יתירתא הכא גוזמא בעלמא

10 ומסתברא לן דמיחייב ליתן שיעור מאי דאוביר בשוי דלא קאמר רבא הויא אסמכתא ולא קני אלא בההוא שיעורא יתירא דהוה ליה גוזמא ולא קני אבל שיעור מאי דאוביר בשוי יהיב ובכי הא מילתא לא אמרינן אסמכתא היא דהא תנן שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו דכיון דשיעור מאי דאוביר בשוי הוא דיהיב שעבודי שעביד נפשיה וגמר ומקני הכא נמי לענין אלפא זוזי מאי דאוסיף על שיעור דראויה לעשות הוא דהוי אסמכתא ולא שעביד נפשיה אבל שיעורא דראויה לעשות איתיה בכלל אלפא זוזי ושעבודי משתעבד בגויה ומיחייב ביה ומאי דפייש עליה אמרינן אסמכתא היא ולא מיחייב בה ואשכחן לרבא גופיה כי האי גוונא לקמן דף קט: בענין ההוא שתלא דאמר אי מפסידנא מסתליקנא בלא שבחא ואמר רבא אסמכתא היא ולא קניא ואקשינן ומ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ושנינא התם מאי דאפסיד משלם ה"נ מאי דקא מפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן ליה והא נמי דאלפא זוזי דכוותיה מאי דאפסיד והוא מאי דאוביר משלם ואידך לא

11 דף קד: ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעא חטי עבוד חטי כשומשמי